כולם מכירים את המונח השגור "הסכם ממון". אבל רבים לא יודעים, או שוכחים, שהשם המלא של המסמך הזה הוא "הסכם ממון בין בני זוג". בדגש על המילה "זוג". זוגיות.

כשאנחנו מדברים על "ממון" הכוונה היא לא רק לכסף, אלא לכל דבר שיש לו ערך ושווי כספי. זה כולל נכסי מקרקעין כמו דירות, מגרשים,  זכויות תביעה, צבירות סוציאליות, משכורות, מתנות וירושות עתידיות, מיטלטלין, רכבים, עסקים, קניין רוחני וגם חובות.

כשאנחנו מדברים על ה"זוגיות", הכוונה ו/או הציפייה של רובכם היא, קיום יחסי חברות ואהבה ביניכם, הקמת תא משפחתי, הולדת וגידול ילדים משותפים, ניהול משק בית משותף, צבירה משותפת של רכוש ( כגון רכישת דירת מגורים משותפת ), נסיעות וטיולים משותפים, חגיגת חגים עם המשפחה המורחבת של כל אחד מכם, בילוי עם חברים משותפים שיהיו לכם וכיו"ב.

לכל אחד מכם, יש רכוש  נפרד ואישי, שהוא שייך לו בטרם נישאתם, או בטרם נחתם הסכם הממון, ואין ביניכם כל מחלוקת לגבי אותו רכוש, שהוא אכן אישי של בן זוגכם. כמעט כל אחד מכם, צפוי לקבל בשלב כלשהו, במהלך חיי הזוגיות שלכם, מתנה או ירושה ( חלילה ). אחד או כל אחד מכם, צפוי לצבור אולי, במהלך חיי הזוגיות "קניין רוחני", שזה כולל מוניטין אישי, פטנטים, זכויות יוצרים וכיו"ב. המשכורות של כל אחד מכם, כולל הצבירות הסוציאליות, מתקבלות ונצברות על שמו של המקבל אותן וכיו"ב. ( נקרא לרכוש האישי הזה, של כל אחד מכם, "הרכוש האישי" ).

הסכם הממון, מתייחס לרוב, לשני ההיבטים שתוארו לעיל, וכולל הסדרה של הנושאים האלו אם וכאשר תיפרדו חלילה.

הדילמה הניצבת בפני כל זוג, הבא לערוך הסכם ממון אצל עורך דין הסכם ממון, היא, כמה לשמור על הרכוש האישי של כל אחד מכם, כרכוש נפרד, וכמה, ועד כמה, ואם בכלל, לשתף בו את בן זוגכם.

מצד אחד, מה שצברתם באופן אישי, כמתואר לעיל, זה בהחלט שלכם, ורק שלכם. בן זוגכם מעולם לא השקיע ברכוש הזה דבר.  אתם צברתם אותו לעתים, תוך ויתור על הנאות החיים, חסכתם "שקל לשקל", או ביצעתם השקעות נבונות, כמו רכישת דירה, ואין לכאורה שום סיבה, לשתף את בן זוגכם ברכוש האישי הזה שלכם, שהוא פרי עמלכם ו/או מתנות וירושות מהמשפחות שלכם.

אני בטוח, שאלו מבניכם, שהם בעלי הרכוש האישי הרב יותר מבן זוגכם,  שקוראים את הפסקה האחרונה לעיל, מזדהים עם מה שקראו בה.

אבל מצד שני, קיימת הזוגיות, כפי שתוארה לעיל. מה יחסי הגומלין בין אותה נפרדות ממונית, לבין השותפות הזוגית?

על פי זווית הראייה הזוגית, בדרך כלל של מי מבניכם שיש לו פחות רכוש אישי, יש למערכת הזוגית גם תפקיד של "בטחון סוציאלי". של דאגה כלכלית משותפת. של צמצום פערי רכוש ואי הנצחתם. על פי השקפתו, ככל שהזוגיות טובה, ארוכה, חברית, תומכת, כך ראוי, באופן טבעי, שהרכוש האישי, יהפוך להיות משותף. ואם לא כולו, אז חלקו. כי אם לא כך, קשה לקיים זוגיות, כאשר לאחד יש יותר, ולשני פחות, או אין בכלל. קשה לקיים שותפות, שבה למעשה, מי שהוא בעל יותר רכוש, יהיה המחליט והקובע בבית, בכל הנושאים הכלכליים, ודעתו של בן זוגו, תהיה רק בבחינה של הבעת דעה או בקשה בלבד. קשה כפליים, לשיטתו של בעל פחות הרכוש, לגדל ילדים במצב שתואר.

מה לעשות? מה נכון לעשות? מה הפתרון?

אין מה שנקרא "פתרון בית ספר". כל זוג וההסדרים שלו. והתובנות והרגישויות של כל אחד מבני הזוג. זה ב"כימיה" של כל אחד מבני הזוג. במינון ובתמהיל הזוגי של כל זוג.

הפתרון של החברה הישראלית לנושא, הוא בהסדר שקבע המחוקק, בחוק יחסי ממון בין בני זוג, שקובע בקיצור כך:

רכוש מלפני הנישואין, יישאר אישי גם בפרידה.

מתנות וירושות שיתקבלו במהלך הנישואין- יישאר אישי גם בפרידה.

גימלה מהמוסד לביטוח לאומי, או גימלה המגיעה כפיצוי בשל נזקי גוף- היא אישית גם בפרידה ( ולא משנה מתי היא התחילה להיות משולמת ).

כל השאר- משותף.

האם ההסדר החוקי הנ"ל, יהיה גם ההסדר שלכם?