צוואה היא תמצית רצונו האחרון של המנוח ולכן, צוואה היא מסמך משפטי מיוחד במינו מבחינת עורך הצוואה.
מדובר במכתב האישי האחרון של אדם בו הוא מבטא את משאלותיו האחרונות ומביע את רצונו במה שיקרה עם רכושו אחרי מותו ובניסיונו האחרון לעצב את חייהם של הנשארים אחריו.
לכן, על מערכת המשפט לעשות כל שלאל ידה כדי להגשים את רצונו של הנפטר ולברר למה התכוון ומה היה רצונו באשר לאופן שבו יחולק רכושו בין יורשיו.
על פי חוקי הירושה לעריכת צוואה יש כללים מאוד ברורים ובתי המשפט מקפידים על כללים אלו בדווקנות. בדרך כלל, צוואה נעשית בכתב ובנוכחות שני עדים נוספים זרים שאין להם טובת הנאה בצוואה ואינם זוכים בה.
אם כן, מהו הדין בכל הנוגע לצוואה בעל פה?
צוואה כזו יכולה להיעשות רק על ידי אדם שהוא "שכיב מרע" (ביטוי תלמודי המתאר חולה אנוש, הנוטה למות( או על ידי מי שרואה עצמו בפני המוות בנסיבות הצדיקות זאת לדוגמה: סכנה ממשית למוות או כאשר מדובר בתחושה של אדם כי הוא עומד למות.
סעיף 23 לחוק הירושה קובע מספר דרישות מצטברות לקיום צוואה בעל פה כדלקמן:
שיהיה המצווה 'שכיב מרע' או 'מי שרואה עצמו, בנסיבות המצדיקות זאת, מול פני המוות'; שהציווי יהיה בפני שני עדים המבינים את שפתו של המצווה; דברי המצווה צריכים להירשם בזיכרון דברים, אשר ייחתם בידי שני העדים; זיכרון הדברים יופקד בבית המשפט או אצל הרשם לענייני ירושה; הרישום, החתימה וההפקדה צריכים להיעשות ככל האפשר בסמוך לאחר שניתן לעשותם.
חשוב לציין, כי צוואת שכיב מרע מתבטלת בתום חודש ימים אם המצווה לא נפטר.
המחוקק מצא לנכון לתת אפשרות לצוות בעל פה במקרים חריגים ביותר ולכן בתי המשפט מקפידים על תנאי סעיף 23 לחוק הירושה באופן קפדני ודווקני.
בבקשה לקיים צוואה שנעשתה בעל פה יש צורך בראיות חזקות ובית המשפט בוחן היטב אם אכן ניתן לסמוך על העדים המעידים על צוואה שנעשתה בעל פה.
אשר על כן, בתי המשפט מתייחסים בזהירות יתרה לצוואת שכיב מרע והנטל להוכיח את אמיתות הצוואה שניתנה בעל פה, רובץ על המבקש את קיומה.
כיוון שמדובר בצוואה בעל פה ללא מסמך, תפקיד העדים הוא חשוב ביותר. מדובר בתפקיד מהותי ולא רק בתפקיד ראייתי מצד העדים.
על כל אלה יש להוסיף את הדרישה שאיננה כלולה בסעיף 23 לחוק הירושה באופן מפורש – גמירות דעתו של המצווה, עורך הירושה.
מדובר בדרישה מקדמית ובסיסית לערכית כל צוואה – הכוונה לערוך צוואה והדברים מקבלים משנה תוקף כאשר מדובר בצוואה בעל פה.
באשר ליסודות הנדרשים לקיום מצב של "שכיב מרע" – קיימת מחלוקת אם די במצב אובייקטיבי או שמא דרוש גם מצב סובייקטיבי. באופן כללי בתי המשפט דורשים את קיומם של שני יסודות אלו.
בעניין זה ככל וישנם פגמים בצוואת שכיב מרע ולא כל התנאים בסעיף התקיימו או שהתקיימו באופן שיש בהם פגם אז בתי המשפט בודקים באופן קפדני האם הם יכולים לתקן את הפגם – כאשר כל מקרה לגופו ולפי נסיבות אותו עניין כשהקו המנחה הוא האם שוכנעו שזה אכן היה רצונו של המת.
סוגיה מעניינת בעניין זה היא האם מי שמתכוון להתאבד יכול לערוך צוואת שכיב מרע?
אין סעיף בחוק שאוסר זאת, אך יחד עם זאת בתי המשפט יבחנו את המקרה ביתר זהירות וידרשו סמיכות זמנים וראיות חזקות לכך שכוונתו של המתאבד לא שונתה מהמועד בו הכריז על צוואתו כשכיב מרע ועד לביצוע אקט ההתאבדות.
על פי הפסיקה יש לבחון את הנסיבות על פי שלושה מבחנים שמטרתם לקבוע האם המתאבד גמל בלבו לשים קץ לחייו מרגע ההחלטה ועד למעשה ומטעם זה ראה עצמו מול פני המוות באותה שעה.
המבחן הראשון – הזמן שחלף בין אמירת הצוואה בעל פה לבין מעשה ההתאבדות. ככל שהאמירה סמוכה יותר בית המשפט יטה לראות בדברים כצוואה בעל פה.
המבחן השני – התנהגותו של המתאבד בזמן שחלף בין האמירה למעשה קרי, הלך נפשו.
המבחן השלישי – אם עולה מדבריו של המתאבד או התנהגותו בשעת אמירתם הבעה של כוונה לשים קץ לחייו.
יש לשים לב כי על בית המשפט להשתכנע בעניין, כי מעשה ההתאבדות נבע מהחלטה שהייתה בלבו של המתאבד בשעת האמירה ולא מהחלטה אחרת, מאוחרת יותר.
לסיכום, דרישות דיני הירושה האמורות בעניין צוואת שכיב מרע הוצבו על מנת להבטיח, כי הצוואה תמלא את רצון המצווה, היות שצוואה בעל פה, בניגוד ליתר צורות הצוואה אינה נכתבת על ידי המצווה והוא אינו רואה את נוסח הצוואה ואינו חותם עליה.
בתי המשפט לא מאפשרים שימוש רחב באפשרות הגלומה בסעיף 23 לחוק הירושה לעריכת צוואה וירושה או מתן הוראות בעל פה ולמעשה מדובר בצוואה שהינה הקשה ביותר להוכחה ולקביעת אמיתותה וגמירות דעתו של המצווה אך יחד עם זאת מדובר באופציה קיימת ואפשרית.
לאור האמור, כדאי שלכל אדם ייוועץ בעורך דין המומחה לצוואות וירושות ושיערוך באמצעותו צוואה כתובה ומוכנה לשעת הצורך שתביע את רצונו האחרון ושתקל על הקרובים לו ביותר.
משרדנו מתמחה בכל הקשור בתחום הצוואות והירושות לרבות התנגדויות לצוואות וכדומה. הנכם מוזמנים ליצור קשר בעת הצורך.
