מהם פגמים מהותיים בצוואה ומה ההשלכות לכך?

פגמים מהותיים בצוואה

פגמים מהותיים בצוואה

עם מותו של אדם עוברים נכסיו ליורשיו אלא אם החליט בטרם מותו לערוך צוואה לפיה, הוא יבחר למי להוריש את נכסיו ובאלו חלקים.

כלל ידוע בשיטתנו הוא שיש להגשים את רצון המצווה ובלבד שלא נפל בו פגם. המחוקק העניק משקל רב לזכותו של אדם לקבוע מה יהיה גורל נכסיו לאחר פטירתו, גם תוך הדרת יורשיו על פי דין מזכויותיהם כיורשים.

כיבוד רצונו של המת הוא ביטוי לאוטונומיה של הרצון הפרטי וזכות האדם לעשות כאוות נפשו בנכסיו גם לאחר פטירתו הפכה לזכות קניין חוקתית. לכן, מטרת דין הצוואות בכלל ודיני פרשנות הצוואה בפרט היא להגשים את רצון המצווה.

דיני הירושה בישראל, קובעים כיצד יש לערוך צוואה של אדם שמעוניין לשלוט בהעברת נכסיו גם לאחר מותו הן מהבחינה הצורנית והן מהבחינה המהותית.

מאמר זה הוא מאמר המשך, למאמר “מה עושים כאשר ישנם פגמים צורניים בצוואה” ובמסגרתו אנו נעסוק בשאלה מהם פגמים מהותיים בצוואה ומה ההשלכות לכך?

לאור האמור, קיומה של צוואה אינו מעיד בהכרח על תקינותה המשפטית. קיימות מספר סיבות מהותיות מכוחן ניתן להגיש התנגדות לקיום הצוואה. סיבות אלו מעלות חשש לפגמים מהותיים בצוואה היורדים לשורשה, ומשום כך ניתן לגרום לפסילתה.

העדר כשרות לערוך צוואה

בסעיף 26 לחוק הירושה, תשכ”ה – 1965 (להלן: “חוק הירושה“) נקבע, כי צוואה שנעשתה על ידי מי שאינו כשיר לצוות (קטין, פסול דין או אדם שבשעת עשיית הצוואה לא ידע להבחין בטיבה) – בטלה.

כאשר אדם מבקש להתנגד לצוואה בשל פגם מהותי שנפל בה, בתי המשפט בוחנים את כושרו של המצווה לשפוט כראוי את המציאות שסבבה אותו בעת שערך את הצוואה, יכולתו לגבש כוונה ורצון ואת יכולתו וכוחו לכוון את התנהגותו על פי אותה מציאות.

ההתנגדות תתקבל כאשר יוכח, כי הפגם שנפל בצוואה הוא פגם מהותי היורד לשורשה של צוואה עד כדי כך, שהחברה רואה צורך להגן על המצווה מפני עצמו, מפני מעשיו ומפני מחדליו שמקורם בשיפוט מציאות לקוי ומפני הזולת, שניצל לרעה את מצבו של המצווה.

לאור האמור, כאשר באים לבחון האם נפל פגם מהותי בצוואה בוחנים שני יסודות: הבנה ורצון חופשי של מצווה להבחין בטיבה של צוואתו שלו. קיומם של שני היסודות – הבנה ורצון חופשי יובילו למסקנה, כי אדם היה כשיר לצוות ולכן הצוואה שערך תקפה.

השפעה בלתי הוגנת

אחד הפגמים המהותיים שעלולים ליפול בצוואה הוא שהצוואה היא תוצאה של השפעה בלתי הוגנת על המצווה.

בסעיף 30(א) לחוק הירושה נקבע, כי הוראת צוואה שנעשתה מחמת אונס, איום, השפעה בלתי הוגנת, תחבולה או תרמית – בטלה.

בטלות צוואה מחמת השפעה בלתי הוגנת אינה דבר של מה בכך. על המבקש לפסול צוואה בעילה זו מוטל נטל כבד מאד, שהרי אין המדובר בהשפעה סתם, כי אם בהשפעה בלתי הוגנת, ועל מנת להוכיחה נדרשות ראיות כבדות משקל.

בית המשפט קבע ארבעה מבחנים לצורך בחינת קיומה או שלילתה של השפעה בלתי הוגנת על המצווה: תלות ועצמאות, תלות וסיוע, קשרי המצווה עם אחרים ונסיבות עריכת הצוואה. לעניין זה, אין די בחשד בלבד לקיומה של השפעה שכזו וככל שאדם מבקש להתנגד לצוואה בשל השפעה בלתי הוגנת עליו להביא בפני בית המשפט ראיות בכמות ובאיכות שיש בהן להרים את הנטל המוטל עליו להוכחה.

הפרמטרים שיכולים לסייע לאדם להבין אם צוואת המצווה הייתה נתונה להשפעה בלתי הוגנת על פי מבחני הפסקה הם לדוגמה העדר תפקוד עצמאי של המצווה מבחינה רפואית וכלכלית, דומיננטיות המצווה בחייו ולקיחת החלטות באופן עצמאי או שאינו עצמאי. מידת השליטה של המצווה בענייניו הפיננסיים ובעניינים כלכליים בכלל.

כאן המקום להבהיר, כי לא כל פעולת סיוע שנעשית על ידי מי שחשוד שעלול להשפיע על המצווה בהשפעה בלתי הוגנת תעלה לכדי השפעה שכזו.

נסיבות עריכת הצוואה 

בסעיף 35 לחוק הירושה נקבע, כי הוראת צוואה המזכה את מי שערך אותה, היה עד לעשייתה או לקח באופן אחר חלק בעריכתה – בטלה.

הוראת הסעיף פורשה בפסיקה  עפ”י שתי גישות שונות: הגישה האחת גורסת, כי נוכח תוצאותיה הקשות של הוראה זו, יש לפרשה בצמצום. לפי הגישה המצמצמת עריכת הצוואה כמשמעותה בסעיף 35 לחוק הירושה עניינה רק בהכנה הטכנית של המסמך ובניסוחו לקראת ייעודו כצוואה, ומכאן שאין פסול בנטילת חלק בשלבים אלה של עשיית הצוואה. ואילו הגישה השנייה מעניקה פרשנות רחבה יותר להוראה, ולפיה  יש לפנות אל השכל הישר ולבחון ספציפית בכל מקרה ומקרה מהי הפרשנות הראויה שיש ליתן לביטוי “נטל חלק בעריכת הצוואה” מבלי לקבוע מראש, לאיזה מן השלבים שבעשיית צוואה מכוונת הוראת הסעיף.

בדרך כלל בתי המשפט יבחנו את התמונה הנפרשת בכללותה, סיפור הרקע לבוא הצוואה לעולם, האירועים שקדמו לעריכת הצוואה ומהי מידת האינטנסיביות במעורבות הנהנה על פי הצוואה בעריכתה. כך, ככל שיהיו מעורבות הנהנה ופעילותו רבות יותר, גסות יותר ועמוקות יותר, תגדל הנטייה לפסול את הצוואה גם אם מעורבות זו התבצעה בשלבים שאינם בגדר שלבי העריכה של הצוואה על פי הפרשנות המצמצמת שניתנה למונח זה.

ספקות באשר לאותנטיות של הצוואה

סעיף 20 לחוק הירושה קובע: “צוואה בעדים תהיה בכתב, תצויין בתאריך ותיחתם ביד המצווה לפני שני עדים לאחר שהצהיר לפניהם שזו צוואתו. העדים יאשרו באותו מעמד בחתימת ידם על פני הצוואה שהמצווה הצהיר וחתם כאמור”.

לכן, גם כאשר למתנגד יש ספקות באשר לאותנטיות הצוואה הדבר יכול להוות פגם מהותי הנופל לשורשה של הצוואה שלא ניתן לתקנו.

אשר-על-כן, מי שחותם על צוואה שאין הוא מסוגל לקוראה – אם בשל אי-ידיעת השפה ואם מטעם אחר כלשהו לדוגמה עיוור – עליו להבטיח: ראשית – כי תוכנה של הצוואה יובא לידיעתו של המצווה, לפני שיחתום עליה, על-ידי אדם המהימן עליו; ושנית ­כי עובדה זו תבוא לכלל ביטוי ברישום מתאים על פני הצוואה, ורצוי שחתימות האימות תתייחסנה גם לעובדה זו.

אי-עמידה בחובה האמורה חושפת את הצוואה לטענה שהמצווה “לא ידע” על מה הוא חותם, בשל כך שלא היה מסוגל לקרוא את הכתוב בה; ונטל השכנוע כי ידע – מוטל לפתחו של המבקש את קיום הצוואה, שהרי המדובר בתנאי מוקדם לתוקפה.

היפוך נטל ההוכחה

בתי המשפט קבעו בשורה ארוכה של פסקי דין, כי בהתקיים נסיבות מסוימות המעוררות ספק באמיתות צוואה או ברצונו החופשי של המצווה, קרי שנפל בצוואה פגם מהותי עובר הנטל אל המבקש לקיים את הצוואה.

עריכת צוואה היא פעולה הכרוכה בסיכון לטעויות וכשלים טכניים ומהותיים. בשל כשלים אלו צוואה עלולה להפסל ואז ייגרם נזק בלתי הפיך לציוויו של המנוח. לפיכך, אם אתם מעוניינים לערוך צוואה ולהימנע מפגמים מהותיים בצוואה מומלץ לפנות לעורך דין צוואה הבקיא בדיני ירושות על מנת שיערוך לכם צוואה כשרה ותקינה. כמו כן, אם אתם יורשים ואתם חוששים שנפל פגם כלשהו בצוואתו של היקר לכם דעו לכם שישנה אפשרות לפנות לבית המשפט ולהציג התנגדויות ודרישה לביטול הצוואה במלואה או בחלקה.

למשרדנו ניסיון עשיר ורב בעריכת צוואות וכן בייצוג יורשים בהגשת התנגדויות לצוואות ובהתגוננות בפני הטוענים, כי צוואה אינה כשרה. מוזמנים לפנות אלינו בשעת הצורך.

שיתוף ב facebook
שיתוף ב google
שיתוף ב twitter
שיתוף ב linkedin

ליצירת קשר מלאו פרטים

 או התקשרו 072-394-5434

ליצירת קשר מלאו פרטים:

*שדה חובה

צור קשר

ליצירת קשר התקשר 072-394-5434

או השאר פרטים: